יום חמישי, 5 ביוני 2014

כבר ב-1988 נתן הרב יחיאל אקשטיין שיעור לגדולי המסיונרים כיצד להצליח במשימתם

צפו בראיון ברשת הטלוויזיה המיסיונרית, (Trinity Broadcasting Network (TBN, כשהקרן לידידות (IFCJ) עוד היתה בחיתוליה. בסרטון נותן יחיאל אקשטיין עצות לאחד מגדולי המיסיונרים דאז, פאול קראוץ' (Paul Crouch), כיצד ללכוד יהודים:



לקשרים ההדוקים שאקשטיין פיתח עם מיסיונרים, יש מחיר. רשת TBN כ"כ מצליחה במשימתה, שבשנת 2012 רכשה נדלן מול הר ציון וכיום היא משדרת תעמולה מיסיונרית בשלל שפות 24/7 מאולפן שהקימה שם. והכל באישור ובברכת ממשלת ישראל.

כפי שאנו ב-JewishIsrael מתריעים שוב ושוב, בניית הגשרים, דוגמת הגשרים בין אקשטיין למיסיונרים ידועים (למרות הכחשותיו) נותנת להם אפשרות להתבסס כאן ללא כל פיקוח וללא שום הגבלה.

יום שלישי, 3 ביוני 2014

סוף לתמיכה האוונגליסטית? שחקנים חדשים בזירה נותנים את הטון

לאחרונה, הופיעו בכמה כתבי עט יהודיים ונוצריים פופולריים, כתבות על כך שישנה ירידה בתמיכה שישראל זוכה לה מצד ארגונים אוונגליסטים.

אנו ב-JewishIsrael צפינו תופעה זו כבר לפני כמה שנים, כאשר שמענו כמרים ובעלי טורים מנבאים את עלייתו של 'שמאל' אוונגליסטי. כבר בספטמבר 2007, במאמר שכותרתו "שינוי אקלים תיאו-פוליטי", כתבנו את הדברים הבאים:

"קולות חזקים בתנועה האוונגלית משתדלים לקדם ערכים כמו עוני וצרכים סביבתיים לראש סולם העדיפויות. הם נפגשים עם שגרירי מדינות ערב, מנדים את המחנה הלאומי הישראלי, ומקדמים את פתרון שתי המדינות. כנראה שרוחות תיאו-פוליטיים משנים את כיוונם"."

אמנם היום הרבה מנהיגים יהודים ונוצרים עדיין רואים את יחסי ישראל-אוונגליסטים כשידוך משמים, אך מקורבים למחנה ה"נוצרי-ציוני" מודאגים ממה שנראה כאופנה חדשה של ניתוק הקשרים ההדוקים בברית האוונגליסטית-ישראלית.

כתבת השער של גיליון מרץ 2014 של המהדורה הנוצרית של הג'רוסלם פוסט הוקדשה לשאלה האם הקשרים הישנים עם הציונות עדיין מדברים אל הדור האוונגליסטי הצעיר? פורסמו שם עוד כתבות בנושא, ביניהם זו של נתן גוטמן,  "האחיזה של ישראל על האוונגליסטים מתרופפת".

יורגן ביולר, סמנכ"ל השגרירות הנוצרית הבינלאומית ירושלים (ICEJ), כתב לאחרונה במגזין האוונגליסטי הנפוץ, Charisma, את הדברים הבאים: 

"במשך עשרות שנים, נדמה היה שהתמיכה האוונגלית בישראל חקוקה בסלע. אך לאחרונה, יותר ויותר בני נוער נוצרים בכנסיות מערביות מהססים לתת לישראל את אותה התמיכה שהוריהם העניקו לה. סיפורים על סבל פלסטיני, במקום האתגרים וההצלחות של ישראל, נוגעים יותר לליבם של צעירים אוונגליסטים. מסתבר שיש להם יותר חשק לסייע לפלסטיניים ה"כבושים" מאשר למלא את חלקם בנבואות התנ"כיות בדבר הקמתה מחדש של המדינה היהודית."

דייויד ברוג, סמנכ"ל האיחוד הנוצרי למען ישראל (CUFI), כתב חיבור חושפני ביותר בגליון האביב של הרבעון המזרח-תיכוני (Middle East Quarterly), שכותרתו "סוף התמיכה האוונגליסטית בישראל?". להלן ציטוטים:

·       "התמיכה האוונגליסטית בישראל כבר אינה מובנת מאליה. אנשיה נפגשים יותר ויותר עם נרטיב אנטי- ישראלי, ערב לאוזניהם, ונוצרים אלה מפנים עורף למדינה היהודית..."

·   "החשש איננו שפעילים אלה יהפכו את רוב האונגליסטים באמריקה לשונאי ישראל. הם לא זקוקים לכך. הסכנה האמיתית היא שהם ילמדו אותם מוסר כפול שינטרל את אהבתם לישראל. היום שבו ישראל תוצג כמקבילתה המוסרית של חמאס הוא היום שהקהילה האוונגליסטית - והפוליטיקאים שהיא מעלה לשלטון - יפסיקו להעניק לישראל כל תמיכה משמעותית."

ג'ים פלטשר, בעל טור פרו-ישראלי וחבר מועצה באסיפת המנהיגות הנוצרית הלאומית למען ישראל (NCLCI), חיבר כתבה שכותרתה "עליית האוונגליסטים האנטי-ישראליים", שפורסמה לפני כמה חודשי-ם ב-FrontPage Magazine. פלטשר כתב:

"האוונגליים הפשוטים ברחוב אינם מודעים ברובם לשינוי שמתרחש מתחת לפני השטח. נח להמשיך להאמין ש"70 מיליון אוונגליסטים", תומכים בישראל, אך המנהיגים והדוברים של העבר (כמו ג'רי פאלוול) מפנים את הזירה.

מכיוון שכך, צומח דור חדש של מנהיגים שחשדני כלפי ישראל, ותומכיהם מטפחים עוינות הולכת וגוברת כלפי המדינה היהודית...ותומכיה בכנסיה."

הכותרות וההתפתחויות בחודשים האחרונים אכן היו דרמטיות. מדובר בין השאר על סקרי דעת הקהל של ארגון Pew, יוזמות אנטי-ישראליות כדוגמת ישו במחסום (Christ at the Checkpoint), ועוד דוגמאות לחוסר אהדה לישראל ההולך וגובר בקרב הדור הצעיר של אוונגליסטים.

הבן הסורר?

דוגמא מובהקת לתופעת הכרסום בתמיכה האוונגליסטית בישראל ניתן לראות אם עורכים השוואה בין שני אישים: סטיבן סטרנג, הבעלים והמוציא לאור של מגזין Charisma, ובנו קמרון סטרנג, הבעלים והמוציא לאור של מגזין Relevant

במשך שנים, סטרנג האבא עבד כמנהל מחוזי מאד פעיל וקולני של CUFI. למרות הנוהל ה"מוצהר" של CUFI האוסר מסיון במסגרתו, סטיבן סטרנג תמך בגלוי בקהילה המשיחית בישראל ובקמפיינים מסיונריים נגד יהודים. הוא אפילו הקדיש כתבת שער וגיליון שלם ב-Charisma לאג'נדה המסיונרית בישראל. למרות זאת, סטיבן סטרנג והמגזין שלו נשארו תמיד פרו ישראליים (אמנם עם ריח קל של אנטישמיות).

ההיפך הוא הנכון בנוגע לבנו, קמרון סטרנג, שלאחרונה חטף ביקורת קשה מהוועדה האמריקאית לדיווח מדויק במזרח התיכון (CAMERA) על הובלת אוונגליסטים צעירים במורד שביל אנטי-ציוני, תחת הדגלים של שלום, צדק וסבל פלסטיני.

התעוררות בקרב כתבים יהודים

בנוסף לבעיות שהזכרנו כבר בנוגע לשחיקה בברית של ישראל עם האוונגליסטים, ישנם מספר בעלי טור יהודים שכותבים יותר ויותר בנוגע לבעייתיות שבקשרים הבין-דתיים האלה. בין היתר מוזכרת העובדה שמנהיגים אוונגליסטים נלהבים תומכים במיסיון ובאופן קבוע מטשטשים את הגבולות בין הדתות.

דיאן וובר בדרמן הוכשרה כאשת דת לבתי חולים. היא גרה באונטריו, קנדה, והיא פרו-ישראלית נחושה שכותבת בלוג על עניינים בין-דתיים עבור גיליונות כמו ה-Times of Israel. במשך שנים היא עזרה לאנשים לצאת ממשברים נפשיים ע"י שימוש באמונתם. בזמן האחרון היא מפנה את תשומת לב קוראיה לאשליה של "יהדות משיחית" ופרסמה מספר כתבות בנושא:


ג'ודי לאש באלינט היא עיתונאית וסופרת עטורת פרסים המתגוררת בירושלים, שחיבוריה זכו לתהודה רבה. אדם אמין ומכובד, יש לה תמיד אצבע על הדופק בכל הקשור למה באמת קורה בישראל. כתבות לדוגמא:



גם שמאלנים צודקים לפעמים?

שרה פוזנר היא עיתונאית חוקרת, סופרת ומומחית בצומת של דת ופוליטיקה. דעותיה שמאלניות מאד. אולם, בכתבותיה בנוגע לאג'נדה המיסיונרית-אוונגליסטית, היא דלדלה את ביטויי דעתה ורגשותיה לטובת עובדות מוצקות ומחקר מעמיק. חיבוריה בנושא הידידות הישראלית-אוונגליסטית והשפעתם של מיסיונרים בישראל הופיעו בעיתונים וכתבי עת כדוגמת The Atlantic ו-Moment Magazine. שווה קריאה.



הכתובת על הקיר- היהודים מסרבים לקרוא

ציונים נוצריים כותבים על הטרנד האנטי ישראלי שפשה בקרבם, בזמן שכתבים יהודים מכל קצות הקשת הפוליטית והמסורתית מזהירים מפני הסכנות של קשרים אמוניים עם נוצרים נחושים. נראה שכל מי שקורא את הכתבות האלה מבין בנקל שאנו עומדים בפני מציאות קשה ומדאיגה. היהודים היחידים בעולם שלא מסוגלים לקרוא את הכתובת על הקיר הם במקרה אותם יהודים שמקבלים הטבות ומימון מארגונים אוונגליסטים ומיסיונריים.

במקום לקחת נשימה עמוקה ולבחון לרגע את האתגרים והשינויים שמולם, הארגונים והפעילים היהודים האלה ממשיכים לנסות "למצוא מקום לישו", ויוצאים בהכרזות בדבר "שחר חדש" של אהבה נוצרית וסימן להתגשמות חזון הנביאים. הם מעדיפים לא ללמוד על המרות הדת ועל האחיזה שארגונים אלה קונים בקרקע הישראלית בזכות ה"ידידות" המופלאה שלהם איתם. זו תמימות כפייתית אפילו בזמן שהמחנה האוונגליסטי-פוליטי משנה מיקום ביחסו העקבי לעם ישראל.




















אנו ב-JewishIsrael מנסים כבר שנים לקרוא את מנהיגינו לסדר ומתחננים אליהם שיגלו אחריות, תבונה וראיית הנולד בכל הקשור ליחסים בין-דתיים ובמיוחד עם אוונגליסטים. בד בבד, המלצנו על קשרי ידידות מוסריים-פורמליים, לא תיאולוגיים, עם ידידינו מאומות העולם.

יהודים שבילו שנים בטוויית רשת של קשרים אמוניים צריכים להשתמש בתבונתם, מתנת שמיים, כדי להסיט את העגלה לכיוון הנכון: כינון ידידות המבוססת על ערכים משותפים וכבוד הדדי, שלא סוטה מיסודותינו היהודיים. ידידות כזו אכן תביא ברכה ולא חלילה את ההיפך.

קישורים נוספים

יום ראשון, 25 במאי 2014

תגובה לטור "אחרית הימים" של צור ארליך במקור ראשון, 2014-05-23

בס"ד

צור ארליך הנכבד,

אין לנו, אך מאידך
יכולת לערוך תחקירים מעמיקים
יש לנו. לפיכך
מסביר לתורמיו האוונגליסטים
כיצד,
ע"י תרומתם הנדיבה לקרן לידידות,
את ייעודם הם ממלאים,
קרי, הבאת בשורתו של ישו אלינו היהודים.

תודות למושא הערצתך, הרב הכריזמטי,
נהיינו נרקומנים של הדולר האוונגליסטי.
כמה חבל שלפני שכתבת שיר הלל
לקרן לידידות,
לא בררת עובדות פשוטות
קרי, השפעתה השלילית על כולנו
ועל היהדות.

לגבי אותם עולים בהר אפרים, כלשונך,
ובוצרי הענבים (בהר ברכה),
לך ל-JewishIsrael.com ותראה
בהר ברכה ובחוצות שומרון "ידידים" אכן,

עורו ישנים מתרדמתכם!
הכסף מעוור עיניכם, חכמים,
לא ירחק היום, כל חוקי השבות כאן משתנים.
את ארצנו מבקשים הם איתנו לרשת,
את דתנו "לשפר" הם משתדלים,
כאוויר לנשימה אנו משנוררים את כספם
לו רק ידענו להציב גבולות בינינו לבינם,
כי אז אולי להם לא היה כה קל להפילנו ברשתם.

יום שלישי, 20 במאי 2014

מכתב ששלחנו לעורך של מקור ראשון בתגובה לכתבה שפורסמה בשבת שעברה ב"דיוקן", על יחיאל אקשטיין וארגונו, הקרן לידידות


לכבוד עורך מקור ראשון,

בתגובה לכתבה "ידיד נפץ" (דיוקן, 16-5-2014, עמ' 30-34), הרב יחיאל אקשטיין אומר שהוא מקבל תרומות מנוצרים אוונגליסטים אבל לא ממיסיונרים.

די בחיפוש מהיר באינטרנט כדי לראות שאקשטיין מקורב מאד לאוונגליסטים שהם אכן מיסיונרים מובהקים, ביניהם דמויות כמו ג'ק הייפורד, פאט רוברטסון, פאול קראוץ' ועוד רבים. גם מי שמתואר ע"י אקשטיין כידידו הטוב, פאט בון, עוסק בגלוי בפעילות מסיונרית כנגד יהודים.

לפרטים אודות פעילותם המסיונרית הענפה, כאן בישראל, של ידידיו האוונגליסטים של אקשטיין ותורמי הקרן לידידות, ניתן לפנות לאתר JewishIsrael.com.

באתר של ארגונו של אקשטיין, IFCJ.org, נמצא ארכיון סרטים נרחב הכולל סרטים בהם מופיע אקשטיין בעצמו וממש מסביר לתורמיו הנוצרים כיצד, ע"י תמיכתם הכספית בישראל, ע"י מתן תרומותיהם לקרן שבראשותו, הם ממלאים נאמנה את שליחותם הדתית להפיץ את בשורתו של ישו.

אקשטיין היה מהראשונים שניפץ ושבר את הגבולות התיאולוגיים הבינדתיים בינינו לבין הנוצרים. גישתו לפיה יש בין היהדות והנצרות יותר מן השווה מאשר שונה, ופעילותו הנמרצת לגיוס תרומות, הביאו לכך שנוצרים אוונגליסטים כמו פאול קראוץ' ורשת הטלוויזיה המסיונרית שלו, Trinity Broadcasting Network (TBN), ועמו נוצרים אוונגליסטים נוספים בעלי להט נוצרי-משיחי, נמצאים בארץ בעמדות השפעה.

לא רחוק היום, חלילה, שמועמד לנשיאות מדינת ישראל (כמצוין בכתבתכם) יקבל תרומות לקמפיין הנשיאותי שלו ממיסיונרים ממולחים. העובדה שהם כבר נותני החסות לתכניות בערוץ 2 ובערוץ 10 רק רומזת על הבאות ועל מידת החדירה המסיונרית תחת מסווה של ידידות.

מן הראוי שמנהיגי ציבור, רבנים ושאר קוראי מקור ראשון הנכבדים ילמדו את העובדות האמתיות לגבי התורמים לקרן לידידות ולגבי העומד בראשה, וישקלו האם אכן ראוי לקבל תרומות מאוונגליסטים העוסקים במיסיון.

תחקיר מעמיק יותר שלנו בנושא (באנגלית) שהופיע לפני שנה:

Eckstein's IFCJ continues to be a source of controversy for Jewish charities: focus on Netanya