יום רביעי, 4 בפברואר 2015

"ידידינו" הנוצרים הציונים משתפים פעולה עם נוצרים משיחיים במטרה להפיץ את בשורתו של ישו בקרב יהודי מדינת ישראל



מזה שנים עוקב ארגון JewishIsrael אחר תופעה מדאיגה, קרי, השימוש שעושים ארגונים נוצרים ב"חופש הביטוי וחופש הדת" הנהוג במדינת ישראל על מנת לקדם את מטרותיהם. התופעה מגיעה לשיא חדש בתקופה האחרונה, כאשר מנהיגים נוצרים הנתפסים כידידים מובהקים של מדינת ישראל משתפים פעולה בריש גלי עם נוצרים משיחיים ויחדיו הם פועלים במרץ למסיין יהודים ברחבי המדינה.



בדו"ח שלפניכם התמקדנו במספר כנסים שמתוכננים להיערך בשנת 2015, חלקם בירושלים,  שבהם ייקחו חלק ארגונים אוונגליסטים ידועים ומנהיגיהם אשר הסירו את כל המסכות ומצהירים בגלוי על כוונתם לחבב את ישו עלינו הישראלים. הדו"ח מפורט ביותר ועולה ממנו בברור תמונת מצב מדאיגה מאד על שיתוף פעולה מסוכן בין ארגונים אוונגליסטים לבין מיסיונרים מובהקים, בחסות חוקי הדמוקרטיה הישראלית.  הדו"ח עדיין באנגלית, אך יתורגם לעברית בימים הקרובים. הקישור:

משהו פישי בלוגו של "הפורום לגיוס העדה הנוצרית"

יהודים המבינים קצת בסמליות נוצרית היסטורית אולי יופתעו ואף יירתעו מהסמל החדש של  "הפורום לגיוס העדה הנוצרית" ("Forum for the Enlistment of the Christian Community"). הארגון, מיסודו ובהנהגתו של הכומר גבריאל נדאף, מהכנסייה היוונית אורתודוקסית, משתמש בלוגו מעניין: מגן דוד שלתוכו נכנס, או מתאחד, סמל דג הנוצרי.


גם התנועה הנוצרית-מיסיונרית משתמשת בסמלי דג מעורבים במנורה או מגן דוד או, לחילופין, צלב בתוך מגן דוד.

סוג זה של סימבוליות מייצג איחוד תיאולוגי בין יהדות ונצרות, רעיון שהוא גם פולשני וגם פוגעני ליהודים שמנסים לשמור על רוח ישראל סבא.

לארגון JewishIsrael אין שום ויכוח עם הכומר גבריאל נדאף, ערבי-נוצרי מיוחד במינו, שמתוך רגש של נאמנות וצו מוסרי בחר לשרת בצבא שלנו, צבא המדינה היהודית. אולם, הזכרנו בכמה כתבות, כאן וגם כאן, כמה מהבעיות הפוטנציאליות הכרוכות בגיוס הנוצרי לצה"ל.

באוקטובר שעבר בחגיגת סוכות הנוצרית של השגרירות הנוצרית בירושלים, ה-ICEJ, חברו קבוצה של חיילי צה"ל נוצרים לגבריאל נדאף ועימם כמה חיילים יהודים על הבמה והניפו שלט שעליו דגל ישראל עם צלב. ניתן לצפות כאן בסרטון מהאירוע.

 הסימבוליות הנפוצה בשימוש ע"י נוצרים אדוקים אשר נהיים יותר ויותר מחוברים לארץ ישראל ושואפים ליום שבו, כפי שכתוב בברית החדשה, היהודי והנוצרי יהפכו ל"איש אחד למען ישו", צריכה להדאיג כל אחד ואחד מאתנו, היהודים החיים במדינת ישראל.

בשנת 2013, נדאף הצהיר בפומבי ש- "יהודים ונוצרים כאחד מאוחדים תחת ברית אחת ". אמנם הצהרה כזאת מחממת מעט את הלב, אך כאשר היא נאמרת מפיו של כומר נוצרי היא מקבלת משמעות תיאולוגית שנוגדת את הקשר שלנו עם הקב"ה.

מחובתנו, כיהודים הדואגים לשמר את השלטון היהודי והצביון היהודי של מדינת ישראל, להעביר מסר ברור וחד משמעי לידידינו הנוצרים: אין לנו כל שאיפה להפוך לאומה יהודית-נוצרית. אל לנו להסס,  אלא לשדר בנימוס ובנחישות הודעה חדה וברורה זו: יש בינינו הבדלים וגבולות ולא ניהפך לאומה מאוחדת. זה לא מי שאנחנו וזה לא מי שאנו אמורים להיות.

יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

מעוז & צור - דבר תורה לכבוד חג החנוכה, מאת הרב אור ישראלי, מהיישוב נצר חזני

מעוז: אני לא שוכח את השיחה המרתקת שהייתה לי אתך בשנה שעברה. חידשת לי כ"כ הרבה. אני אפילו זוכר את נושא השיחה סביב המצווה העיקרית בחנוכה אם אמירת ההלל בגלל הניצחון הלאומי מול היוונים או הדלקת נרות כזכר לפח השמן. ניסיתי להיזכר מה הוא קשור אלכסנדר מוקדון ליוונים ולכל ההיסטוריה סביב החג.. הכול התבלבל לי יש לי סלט עם כל המנהיגים הללו.. יש מצב אתה עושה לי קצת סדר.


 
צור: תשמע חבר, היווני הראשון אתו נאלץ העם היהודי להתמודד היה אלכסנדר מוקדון. אלכסנדר יצא למסע כיבוש גדול וכבש את כל ארצות המזרח עד להודו. כיבושו הוא לא רק מדיני-פוליטי, אלא גם כיבוש תרבותי. אלכסנדר מוקדון משליט את התרבות היוונית בכל הארצות אותן הוא כובש.

מעוז: רגע זה אותו אחד שנפגש עם שמעון הצדיק?

צור: כן אחי, זה אותו אלכסנדר שנפגש עם שמעון הצדיק שהיה כהן גדול ומנהיג, משיירי כנסת הגדולה בה נכללו הנביאים האחרונים. הם נפגשו בשנת 333 לפנה"ס כפי שמתאר המדרש, שכאשר הגיע אלכסנדר לא"י במסע כיבושו וכשפגש את שמעון הצדיק ירד מיד מהסוס והשתחווה לפניו ואמר לתדהמת כולם, כי דמות דיוקנו של זה מנצחת לפנַי במלחמותיי.

מעוז: תסביר לי, למה אתה מתכוון שכיבושו היה תרבותי ולא רק מדיני?

צור: ידידי תשמע טוב, כל זמן שהתהלכה הנבואה בעולם, העולם היה במדרגה רוחנית גבוהה מאוד והיצר שעמדו כנגד הנבואה היה יצר העבודה זרה.

מעוז: אף פעם אני לא מבין את זה אם היה כ"כ רוחני וה' היה כ"כ גלוי, אז למה שיקום משהו ויעבוד אלוהים אחרים?!

צור: אתה צודק גם לי זה לא מובן.. ואי-ההבנה שלנו את העולם הנבואי מעיד עד כמה אנו רחוקים ממנו. העולם הלך והתרחק ממקור יניקתו הרוחני, והמרדף אחר האלילות היה בשיאו. על מנת להציל את האנושות כולה ואת עם ישראל בפרט החליטו אנשי כנסת הגדולה לבטל את יצר העבודה זרה מהעולם, והצליחו בכך. אך זה יצר טראומה קשה מאוד.

מעוז: ומהי?

צור: עם ביטול יצר העבודה זרה ע"י כנסת הגדולה, הקב"ה שמר על שוויון כוחות בעולם, אם אין עבודה זרה גם אין השראת שכינה ואין נבואה!

מעוז: ממש התרסקות רוחנית..

צור: וזה לא נגמר בכך. מה שתפס מיד בעם ישראל את מקום הנבואה, זה בעצם הרגש הדתי שעוצב ונקבע ע"י התורה שבעל פה ע"י חכמי ישראל הלא הם- הזוגות עד הלל ושמאי, וחכמי המשנה רבי עקיבא וחבריו. ולהבדיל כנגד זה אצל האומות קמה המינות שהתפשטה בעולם ושאבה את שורשיה מהפילוסופיה של אריסטו ואפלטון.  
מעוז: אם אני מבין טוב את דבריך, יצר המינות הוא זה שמוביל לטשטוש בין עם ישראל לאומות העולם. וכנגדו המאבק הקיומי לשמירת זהותנו היהודית? 

צור: אכן כך, והנצרות היא הביטוי הקיצוני שלו.

מעוז: ואיך כל זה קשור למוקדון?

צור: אלכסנדר מוקדון בא בעקבות תהליך זה. הוא בא בשם הרוח החדשה המנשבת בעולם, מזרח תיכון חדש. עולם בו אין שכינה ונבואה ולכן אין כל הבדל בין ישראל לאומות העולם. ושמעון הצדיק שהוא אחד מאנשי כנה"ג שגרמו לביטול הנבואה ויצר העבודה הזרה, הוא נושא באחריות מסוימת להופעתו של אלכסנדר מוקדון ועליו להתמודד עם התרבות החדשה הגורסת שכל העמים שווים. שמעון הצדיק עלול להביא לפריצת המינות לעולם. לכן הוא לובש את בגדי הכהן הגדול ויוצא לקראת אלכסנדר מוקדון. המפגש עלה יפה מבחינתו של שמעון הצדיק. ונראה כי אלכסנדר ראה שיש משהו מיוחד בעם ישראל.

מעוז: ומה הלאה היכן נכנס חנוכה?

צור: את המשך התיקון והמאבק ביוונים המשיכו צאצאיו של שמעון הצדיק: יוחנן כהן גדול (המכונה גם חוניו הרביעי, ונהרג על ידי אנטיוכוס באנטיוכיה), שבימיו פרץ מרד החשמונאים בהנהגת מתתיהו ובניו.

מעוז: עכשיו אני מבין את הרקע לתרבות היונית אותה ניסו היוונים להשליט בעולם. והמאבק של החשמונאים בתרבות זו..

צור: צריך להבין שהמלחמה הזו היא שונה מכל שאר המלחמות שהיו לעם ישראל.
מעוז: למה כוונתך?

צור: ישנן ארבע מלכויות המייצגות ארבע אופני התמודדות שונים עם אומות העולם: בבל, פרס, יון ורומא. ההתמודדות עם מלכות יון שונה משאר ההתמודדויות. המלחמה של עם ישראל עם יון הינה מלחמה עם אומות העולם בתוך ארץ ישראל. זוהי גלות בלא גלות. זהו מאבק כאשר כל עם ישראל נמצא בארצו, אך נשלטים מדינית על ידי אחרים. 

מעוז: פעם קראתי בספר המכבים, שהמרד התחיל בכך שהגיעו חיילים יוונים למודיעין ובנו שם מזבח לעבודה זרה שלהם, והבטיחו כסף רב ליהודי הראשון שיקריב חזיר על המזבח. כאשר מגיע יהודי להקריב את החזיר מתתיהו החשמונאי מתעצבן, הורג את היהודי, קורא את הקריאה המפורסמת: "מי לה' אלי", וכך פורץ המרד ביוונים. 

צור: זהו הסיפור המפורסם, אך תדע לך שסיפור זה נועד לצורכי הסברת חוץ בלבד על ידי מערכת ההסברה החשמונאית.

מעוז: ומהו הסיפור הפנימי?

צור: קיימת גם מסורת אחרת, סיפור הפנימי המסופר לאומה בלבד. תחילתו של המרד קשורה לגזרת ההגמון המפורסמת (כתובות ג:), שכל בתולה שנישאת תיבעל להגמון תחילה. גזרה זו נהגה שלוש שנים ושמונה חודשים. הגמרא אומרת שהיהודים לא עשו כלום, כיון שעל פי ההלכה היבשה אין כל איסור, כיון שהכלה היא אנוסה ואין צורך למסור את הנפש. באותה תקופה עמדה בתו של יוחנן כהן גדול להינשא. כל שמנה וסולתה של ירושלים העשירים, החכמים וכל חברי הסנהדרין הגיעו לחתונה, וכמובן כל בכירי הכהונה. האוכל היה עם ההכשרים המהודרים ביותר, לא הייתה תולעת אחת בחסה, וכולם שמחו חוץ מאדם אחד.

מעוז: מי?

צור: מהכלה. כולם ידעו מה עומד לקרות, אלא שלאף אחד לא היה אכפת, כיון שזה מותר על פי ההלכה. באמצע החתונה נעמדה הכלה וקרעה את בגדיה מעליה ועמדה ערומה לפני כולם. מיד קמו אחיה וביקשו להורגה, שהרי היא פגעה פגיעה חמורה בצניעות. הם ודאי צעקו עליה: "את לא מתביישת", והיא ענתה להם: "ואתם לא מתביישים"! מיד הלכו והרגו את ההגמון וכך התחיל המרד.

מעוז: וואי אחי, תאר לך אם בתו של יוחנן כהן גדול הייתה נכנעת להלכה היבשה, המרד לא היה פורץ ונס חנוכה לא היה מתרחש. אין רק תורה בעולם, יש גם כבוד לאומי.

צור: בדיוק. חנוכה הוא תוצאה של החלטה שקיימת קדושה גם מחוץ למצוות. החלטה האמרת שאין משמעות לחרות דתית ללא חרות ועצמאות לאומית.

מעוז: אם כך מדוע לא נכתב בתורה שיש להתחשב בכבוד הלאומי?

צור: התורה ניתנה לעם נורמלי שידע מהו בסיס החיים, עוד לפני שניתנה התורה. לעם שיש לו תחושה בסיסית המונעת מיזוג עם אומות העולם. ולכן זה פרץ דווקא אצל משפחת הכוהנים, שיש להם ניסיון עם הקדושה הנמצאת בכל מקום. הם אלו שיכולים לשים את הגבול בין עם ישראל לאומות העולם ולשמר את הקדושה הלאומית. תדע לך שמלחמה זאת עוד לא תמה היא נמשכת עד עצם היום הזה במאבק שלנו על זהותנו היהודית ובעלותנו על ארץ.

מעוז: מעניין..

צור: פעם שמעתי שיעור מחכם גדול ששאל: מדוע אין בתלמוד מסכת לחנוכה כמו שיש מסכת מגילה לפורים? 

מעוז: ומה התשובה?

צור: פשוט מאוד, כי המאבק שהחל אז בתקופת החשמונאים עדיין נמשך עד ימנו מול כל אותן רוחות שמנסות לטשטש אותנו. לכן לא שייך לחתום מאבק זה במסכת כל זמן שהוא לא תם.